תנ"ך על הפרק - ישעיה נג - מצודת ציון

תנ"ך על הפרק

ישעיה נג

387 / 929
היום

הפרק

מִ֥י הֶאֱמִ֖ין לִשְׁמֻעָתֵ֑נוּ וּזְר֥וֹעַ יְהוָ֖ה עַל־מִ֥י נִגְלָֽתָה׃וַיַּ֨עַל כַּיּוֹנֵ֜ק לְפָנָ֗יו וְכַשֹּׁ֙רֶשׁ֙ מֵאֶ֣רֶץ צִיָּ֔ה לֹא־תֹ֥אַר ל֖וֹ וְלֹ֣א הָדָ֑ר וְנִרְאֵ֥הוּ וְלֹֽא־מַרְאֶ֖ה וְנֶחְמְדֵֽהוּ׃נִבְזֶה֙ וַחֲדַ֣ל אִישִׁ֔ים אִ֥ישׁ מַכְאֹב֖וֹת וִיד֣וּעַ חֹ֑לִי וּכְמַסְתֵּ֤ר פָּנִים֙ מִמֶּ֔נּוּ נִבְזֶ֖ה וְלֹ֥א חֲשַׁבְנֻֽהוּ׃אָכֵ֤ן חֳלָיֵ֙נוּ֙ ה֣וּא נָשָׂ֔א וּמַכְאֹבֵ֖ינוּ סְבָלָ֑ם וַאֲנַ֣חְנוּ חֲשַׁבְנֻ֔הוּ נָג֛וּעַ מֻכֵּ֥ה אֱלֹהִ֖ים וּמְעֻנֶּֽה׃וְהוּא֙ מְחֹלָ֣ל מִפְּשָׁעֵ֔נוּ מְדֻכָּ֖א מֵעֲוֺנֹתֵ֑ינוּ מוּסַ֤ר שְׁלוֹמֵ֙נוּ֙ עָלָ֔יו וּבַחֲבֻרָת֖וֹ נִרְפָּא־לָֽנוּ׃כֻּלָּ֙נוּ֙ כַּצֹּ֣אן תָּעִ֔ינוּ אִ֥ישׁ לְדַרְכּ֖וֹ פָּנִ֑ינוּ וַֽיהוָה֙ הִפְגִּ֣יעַ בּ֔וֹ אֵ֖ת עֲוֺ֥ן כֻּלָּֽנוּ׃נִגַּ֨שׂ וְה֣וּא נַעֲנֶה֮ וְלֹ֣א יִפְתַּח־פִּיו֒ כַּשֶּׂה֙ לַטֶּ֣בַח יוּבָ֔ל וּכְרָחֵ֕ל לִפְנֵ֥י גֹזְזֶ֖יהָ נֶאֱלָ֑מָה וְלֹ֥א יִפְתַּ֖ח פִּֽיו׃מֵעֹ֤צֶר וּמִמִּשְׁפָּט֙ לֻקָּ֔ח וְאֶת־דּוֹר֖וֹ מִ֣י יְשׂוֹחֵ֑חַ כִּ֤י נִגְזַר֙ מֵאֶ֣רֶץ חַיִּ֔ים מִפֶּ֥שַׁע עַמִּ֖י נֶ֥גַע לָֽמוֹ׃וַיִּתֵּ֤ן אֶת־רְשָׁעִים֙ קִבְר֔וֹ וְאֶת־עָשִׁ֖יר בְּמֹתָ֑יו עַ֚ל לֹא־חָמָ֣ס עָשָׂ֔ה וְלֹ֥א מִרְמָ֖ה בְּפִֽיו׃וַיהוָ֞ה חָפֵ֤ץ דַּכְּאוֹ֙ הֶֽחֱלִ֔י אִם־תָּשִׂ֤ים אָשָׁם֙ נַפְשׁ֔וֹ יִרְאֶ֥ה זֶ֖רַע יַאֲרִ֣יךְ יָמִ֑ים וְחֵ֥פֶץ יְהוָ֖ה בְּיָד֥וֹ יִצְלָֽח׃מֵעֲמַ֤ל נַפְשׁוֹ֙ יִרְאֶ֣ה יִשְׂבָּ֔ע בְּדַעְתּ֗וֹ יַצְדִּ֥יק צַדִּ֛יק עַבְדִּ֖י לָֽרַבִּ֑ים וַעֲוֺנֹתָ֖ם ה֥וּא יִסְבֹּֽל׃לָכֵ֞ן אֲחַלֶּק־ל֣וֹ בָרַבִּ֗ים וְאֶת־עֲצוּמִים֮ יְחַלֵּ֣ק שָׁלָל֒ תַּ֗חַת אֲשֶׁ֨ר הֶעֱרָ֤ה לַמָּ֙וֶת֙ נַפְשׁ֔וֹ וְאֶת־פֹּשְׁעִ֖ים נִמְנָ֑ה וְהוּא֙ חֵטְא־רַבִּ֣ים נָשָׂ֔א וְלַפֹּשְׁעִ֖ים יַפְגִּֽיעַ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
על מי. בעבור מי: נגלתה. מלשון גלוי: כיונק. ענף רך היוצא מהאילן כמו ראש יונקותיו (יחזקאל יז): ציה. שממה ויבשה: הדר. ענין יופי: ונהמדהו. הוי״ו היא במקום שי״ן וכן ויקחו לי תרומה (שמות כה) ור״ל שיקחו לי תרומה: וחדל. ענין מניעה: אישים. אנשים: נשא. מלשון משא וסבל: נגוע. ענין חלשות וכשלון וכן וינגעו יהושע וכל ישראל (יהושע ח): ומעונה. מלשון עינוי: והוא. הוי״ו הוא במקום או: מחולל. מלשון חיל וחלחלה: מדוכא. ענין שבר וכתיתה: מוסר. מלשון יסורין: שלומינו. מל׳ שלום: בחבורתו. מלשון חבורה ומכה: תעינו. מלשון תועה: פנינו. מל׳ פניה: הפגיע. ר״ל הפגיש בו לרעה להכותו וכן גש ופגע בו (ש״ב א): נגש. נלחץ ונדחק לקחת עשרו כמו נגש את הכסף (מ״ב כג): והוא. הוי״ו היא במקום או: נענה. מלשון עינוי: לטבח. לשחיטה: יובל. כמו יובל שי (לעיל יח): גוזזיה. ענין כריתת הצמר: מעוצר. מקום המאסר שהיה כלוא ומעוכב שמה וכן והוא עודנו עצור (ירמ׳ לג): ישוחח. ענין ספור ואמירה כמו במעשה ידיך אשוחח (תהלים קמג): נגזר. ענין כריתה כמו אמרתי נגזרתי (איכה ג): נגע. ר״ל כשלון וחלשות: למו. להם ולפי שכל הענין מדבר בלשון יחידי על כלל האומה לכן אמר למו לגלות שעל הכלל ידבר: עשיר. ר״ל מושל כי על פי הרוב ימשול העשיר: במותיו. מלשון מיתה: דכאו. ענין שבר וכתיתה: החלי. מלשון חולי: אשם. ענין חטא ופשע: מעמל. ענין יגיעה וצער: עצומים. חזקים: שלל. ענין בזה: תחת. במקום ובגמול: הערה. ענין שפיכה וכן אל תער נפשי (תהלים קמא): נמנה. מלשון מנין ומספר: נשא. סבל: יפגיע. ענין תחנה ובקשה כמו ואל תפגע בי (ירמיה ז):

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך